<h1>מחזור ויטרי סימן שע"ד</h1>
<h2>דף לו:</h2>
לולב שלא נאגד אלא אגד אחד כשר. דרב יהודה יליף קיחה קיחה מאגודת אזוב. ולא מצינו שם מניין אגדין. ובחד סגיא. אבל לנוי מצוה לאוגדו. אפילו לרבנן למט' ולמעלה. שלא יתפזרו ענפי הערבה לכאן ולכאן. משום שנ' זה אלי ואנוהו. שלמה בר יצחק. אתרוג בגימטריא שש מאות ועשר. ולולב והדס וערבה. הרי תרי"ג מצות ששקולה מצוותו לפני המקום כתרי"ג מצות בתשובות הגאונים מצאתי. העושה לולב צריך לשום בו שבעים פאורות שקורין רמייש. (דמניין) [כמניין] לולב בגימטריא ס"ח. ושתים כנגד אתרוג והדס הרי שבעים סנהדרין. וכן מנהג בישיבה. וקושרין אותו ג' אגודות מן ערבה עצמה שאין קושרין אותו אלא במינו. וכפות התמר צריך לאגוד ולכפות יחד בכפות התמר עצמו. ושיצא חוץ לערבה טפח. וביום הושענא רבא מניחין אותו פרוד אבל לא אגוד. וכן מנהג ספרד ופרוונצא ונרבונא. ויש שאוגדין אותו בגימוניות של זהב מלמעלה. ובמינו למטה. כדמוכח בסוכה.
<h2>דף לז:</h2>
הרוצה לקיים (מצות) [מצוה] מובחרת אינה יכול לקיימה בלולבו של חבירו דאפילו. כשיצא ידי נטילה ידי ניענוע לא יצא. ושנינו התם. והיכן היו מנענעין בהודו לי"י תחילה וסוף. ובאנא י"י הושיעה נא. והא מיהא לא עביד. אף כי אמרי' התם. [מ"א ע"ב] היה קורא ק"ש לולבו בידו. היה מתפלל לולבו בידו. היה קורה בתורה מניחו על גבי קרקע. כדי שיניח כל עסקיו כשיקרא בתורה. וכך היו עושין אנשי ירושלם. וכן עמא דבר. שנותנין ידיהן הקוראים על הספר תורה לאחוז בה אך זהירין מליגע בה בידו ערום משום דר' פרנך כדאית' בפ"ק דשבת [י"ד ע"א] ובכמה דוכתי. ורבינו אליהו אוחזו בידו מתחלת זמירות עד שיצא מבית הכנסת ומוליכו עד ביתו. כדתניא א"ר אלעזר בר' צדוק כך היה מנהגם של אנשי ירושל' אדם יוצא מביתו ולולבו [בידו] נכנס לבית הכנסת ולולבו בידו. קורא ק"ש לולבו בידו. קורא בתורה ונושא את כפיו מניחו על גבי קרקע. מתרגם לולבו בידו. הלך לבקר חולים ולנחם אבילים לולבו בידו. נכנס לבית המדרש משגרו ביד בנו ביד שלוחו להודיע כמה הן זריזין במצות.
<h2>דף מב.</h2>
גרסי' בסוכה פ' לולב (וערבה) [הגזול]. ר' יוסי אומ' שכח והוציא את הלולב (ברשות) [לרשות] הרבים פטור. מפני שהוציא ברשות. ופריך בגמרא אמאי מדאגביה נפק ביה. ומשני בשהפכו. מיכאן יש להוכיח דיש לנו להפכו בנטילתנו. ולברך אז. ואחר כך ליטלנו כדרך נטילתו וגדילתו. דאי לא תימ' הכי הא דקיימ' לן כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן. היכי מוקמת לה הילכך אית לן למימר שיטלנו על ידי כלי או בהיפוך או יניחנו על גבי קרקע. עד שיברך עליו. ורבינו יעקב אומר כיון דעדיין יש לו לעשות הניענוע עובר לעשייתם קרינ' ביה.
